לידת תאומים סיאמיים, שעורם ואיבריהם הפנימיים התמזגו יחד, היא נדירה. תאומים סיאמיים מתרחשים אחת למאתיים אלף לידות, והישרדותם בסכנה. כארבעים עד שישים אחוזים מהתאומים הסיאמיים נולדים מתים, וכ-35% מהם שורדים יום אחד בלבד. שיעור ההישרדות הכללי של תאומים סיאמיים נע בין חמישה אחוזים ל-25%.
מסיבה שאינה מובנת, תאומות סיאמיות הן בעלות סיכוי טוב יותר לשרוד מאשר תאומים סיאמיים, למרות שתאומים זכרים שורדים את השהות ברחם יותר מאשר תאומות סיאמיות, להן קיים סיכוי של פי שלושה מהתאומים, להיוולד בחיים. כשבעים אחוזים מכלל התאומים הסיאמיים הן בנות.
האופן בו מתפתחים תאומים סיאמיים
תאומים אלו זהים מבחינה גנטית, ותמיד מאותו המין. הם מתפתחים מאותה ביצית מופרית, וחולקים את אותו חלל השליה במי השפיר. הם מתרחשים באחת משתי דרכים: אישה משחררת שתי ביציות במקום ביצית אחת או שהיא מייצרת ביצית אחת בלבד המתחלקת לאחר ההפריה. אם היא משחררת שתי ביציות, אשר מופרות על ידי זרע נפרד, יש לה תאומים שאינם זהים. כשביצית אחת מתחלקת, מופרית ומופרדת, יש לה תאומים זהים.
במקרה של תאומים סיאמיים, אישה מייצרת ביצית אחת, אשר אינה נפרדת לחלוטין לאחר ההפריה. העובר המתפתח מתחיל להתפצל לתאומים זהים במהלך השבועות הראשונים לאחר ההתעברות, אך נעצר טרם השלמת התהליך. הביצית המופרדת חלקית, מתפתחת לעובר סיאמי.
תסמינים
לא קיימים תסמינים פרטניים המעידים על הריון תאומים סיאמיים. בדומה להריונות תאומים רגילים, הרחם עשויה לגדול מהר יותר מאשר עם עובר יחיד, וייתכנו תסמיני עייפות מוגברת, ובחילות והקאות חמורות בשלב מוקדם של ההיריון. ניתן לאבחן תאומים סיאמיים בשלב מוקדם של ההיריון באמצעות אולטרסאונד סטנדרטי.
יצירת תכנית טיפול
החיבור בין התאומים עשוי לנוע בין הבנה פשוטה למדי להליך מורכב ביותר. לשני התאומים יכולים להיות כל האיברים והמבנים להם הם זקוקים, או שהם עשויים לחלוק איברים חיוניים, כגון הלב או איברים אחרים. גופותיהם יכולים לתמוך בהם בחייהם, או שאחד מהם או שניהם מתקשים לשרוד בשל בעיות בריאות, כך שהטיפול המותאם לכל סוג תאומים סיאמיים, הוא ייחודי.
לפני הלידה ובמהלך מספר חודשים לאחריה, הצוות הרפואי יאסוף מידע רב ככל הניתן על אנטומיית התאומים והאופן בו גופם מתפקד. הצוות ישתמש במידע זה על מנת ליצור תכנית טיפול מפורטת. המטרה העיקרית היא להעניק לשני התאומים את הסיכוי הטוב ביותר לחיים באיכות טובה ככל הניתן.
הפרדת תאומים: עניין שאינו קל
הפרדה כירורגית של תאומים סיאמיים היא הליך עדין ומסוכן, המחייב דיוק בזהירות מוקפדת. לכן, ההחלטה להפריד תאומים היא החלטה רצינית. שיעורי התמותה בקרב תאומים שעוברים הליך הפרדה משתנים בהתאם לסוג חיבורם, והאיברים אותם הם חולקים. לדוגמה, לתאומים המחוברים אל עצם הבסיס בעמוד השדרה, קיים סיכוי של 68% הפרדה מוצלחת, ואילו במקרי תאומים עם לבבות מחוברים ברמת תא השאיבה, לא קיימים סיכויי הישרדות.
רק לאחר שהתאומים נולדים, רופאים יכולים להשתמש בסורק תהודה מגנטי, אולטרסאונד אנגיוגרפיה על מנת לברר אלו איברים חולקים התאומים. על מנת לקבוע את כדאיות ההפרדה, רופאים חייבים להעריך בזהירות את האופן בו האיברים המשותפים של התאומים מתפקדים.
לאחר ההפרדה, רוב התאומים זקוקים לשיקום אינטנסיבי בשל המום ומיקום עמוד השדרה. שרירי הגב שלהם מכווצים כל הזמן ולעיתים קרובות הם מתקשים לכופף את גבם קדימה ואחורה בישיבה זקופה.
טיפול מעקב
התאומים יזדקקו לביקורי מעקב לטווח הארוך כדי לבדוק את גדילתם והתפתחותם אם הם נותרים מחוברים או לאחר שהם מופרדים. רובם יזדקקו לניתוחים או סוגי טיפול אחרים לבעיות בריאותיות המתעוררות לאורך הזמן. משפחות תאומים סיאמיים שומרות על יחסים הדוקים עם הצוות הרפואי לאורך ילדות התאומים ובמשך שנות הבגרות המוקדמות של חייהם.