זירוז לידה הוא קידום תהליך הלידה בעזרת אמצעים מלאכותיים, או טבעיים אך יזומים. בזירוז לידה, מדובר בקידום תהליך שכבר החל, כלומר ישנה פתיחה מסוימת ומחיקה של צוואר הרחם, אך ללא צירים, או שהצירים אינם סדירים ו"יעילים" דיים. כאשר התהליך לא החל כלל וישנו צורך או רצון להתחיל אותו בצורה יזומה, מבצעים זירוז לשם "השראת לידה".
מתי עושים זירוז לידה?
זירוז לידה נהוג לבצע במצבים בהם ישנו חשש לבריאות האם או העובר, כגון: חשש לאי ספיקת שליה; מחלות שונות של האם כגון: סוכרת וחשש מגדילת יתר של העובר שתקשה על לידתו; חשש לרעלת הריון, לחץ דם גבוה או עקבות חלבון בשתן האם; במצבים בהם היה מות עובר בהריונות קודמים (IUFD), נהוג לעשות זירוז בשבוע 38 לערך.
זירוז לידה נעשה גם במצבים בהם ישנו חשש שהעובר גדול מדי, או לחלופין ישנם סימנים להאטת צמיחת העובר ברחם (IUGR); זירוז לידה יינתן גם במצב בו ישנם מים מקוניאליים (מי שפיר המכילים הפרשות צואתיות של העובר) אך אין סימני מצוקה עוברית, ובמצבים בהם ניטור דופק העובר מעיד על ירידות דופק חריגות.
נהוג לעשות זירוז לידה גם במצבים בהם הייתה ירידת מים מוקדמת או ממושכת, בשל חשש מזיהומים. ישנם חדרי לידה בהם ירצו לתת זירוז מיידי וישנם חדרי לידה המאפשרים המתנה של עד 48 שעות. לרוב ידרשו מאישה שעברה את שבוע 42 לעשות זירוז מחשש להזדקנות השליה, אולם לא תמיד ישנו צורך רפואי ממשי וחשוב כי תעשי בירור האם באמת ישנו צורך במתן זירוז או שמא אפשר להמתין ולנסות לקדם את הלידה באמצעות זירוז טבעי.
אמצעים להשראת לידה וזירוז לידה
שיטות שנועדו לגרום להבשלה של צוואר הרחם ולייצר תנאים ללידה
פרוסטגלנדינים : בצורתם הטבעית מדובר בהורמון המצוי ברחם ובתאי הזרע של הגבר, והוא עוזר בריכוך צוואר הרחם , קידום הפתיחה והמחיקה, והבשלתו לקראת הלידה. משחת פרוסטגלנדינים ניתנת בצורת נר או ג'ל המוחדר לצוואר הרחם הסגור, וניתן כל שש שעות ועד ארבע פעמים. לא ניתן ברגע שישנם צירים טבעיים, ובלידה וגינאלית לאחר לידה קיסרית (VBAC).
בלון : החדרה של קטטר לנרתיק, וניפוחו עם מים באופן המרחיב את הפתיחה וגורם להפרדת הקרומים בין דופן הרחם לקרום מי השפיר. הפרדה זו גורמת להפרשה טבעית של פרוסטגלנדינים וקטכולאמינים, המייצרים צירים. הבלון נותר בפנים ונושר מעצמו בפתיחה של 2-4 ס"מ, במידה ולאחר 12 שעות הוא אינו נושר, מוציאים אותו. הפתיחה המתרחבת בשל פעולה זו, בניגוד לפתיחה המתרחשת באופן טבעי עם התקדמות הצירים והלידה, עשויה להסגר.
סטריפינג : זוהי פעולה ידנית אותה מבצעים הרופא/ה או המיילדת על ידי החדרת אצבע או שתיים לצוואר הרחם (צריכה להיות פתיחה של לפחות סנטימטר). בעזרת האצבעות עושים הפרדה של קרומי השק העוברי מדפנות הרחם. הפרדה זו, בדומה לבלון, גורמת להפרשת הורמונים המייצרים צירים, כעבור כמה שעות או ימים. זירוז לידה באמצעות סטריפינג, הינה פעולה קצרה, אך כואבת למדי ומשפיעה לרוב בלידות חוזרות, ובשכיחות נמוכה יותר בלידות ראשונות. פעולה זו עשויה לגרום לפקיעת מי השפיר, מבלי שיחל תהליך הלידה, ובכך עשויה לגרור התערבויות רפואיות נוספות.
אמצעי זירוז לידה מרגע שישנה פתיחה, (לרוב של 2-3 ס"מ)
פיטוצין (פיט.): הנו חומר כימי הדומה בהרכבו להורמון האוקסיטוצין המופרש באופן טבעי בהריון ובלידה ואחת ממטרותיו היא לגרום לכיווץ הרחם ובכך, לצירים. הפיטוצין ניתן בעירוי והמינון עולה עד להגעה לצירים הרצויים. לרוב הדרישה היא כי היולדת תשכב בעת מתן העירוי באופן שעשוי להקשות עליה עם הופעת הצירים.
בנוסף, הצירים בעקבות מתן פיטוצין עשויים להיות כואבים, צפופים ובעלי שיא ממושך יותר מאשר צירים טבעיים, זאת משום שהגוף אינו מספיק לייצר מספיק אנדורפין (הורמון משכך כאבים טבעי). באופן זה ייתכן ויהיה קושי להתמודד עם הצירים ללא משככי כאבים, קושי עוברי וירידות דופק בעת ציר.
פקיעת מי שפיר : נעשית כאמצעי לזירוז לידה,כאשר ישנה פתיחה של לפחות שני סנטימטרים, על ידי החדרת מכשיר הדומה למסרגה אל הנרתיק, וקריעה של הקרומים העוטפים את שק ההיריון. פקיעת המים לכשעצמה, אינה כואבת, אולם היא מעוררת הפרשה מרובה של קטכולאמינים ופרוסטגלנדינים המעוררים צירים וגם כאן לא תמיד הגוף מספיק לשחרר מספיק אנדורפין.
בנוסף, מרגע שפוקעים המים, ראש העובר יוצר לחץ על צוואר הרחם באופן הגורם אף הוא לכאבים, לעיתים כאלו שקשה להתמודד עמם ללא משככי כאבים. זוהי התערבות שאין אפשרות לבטל או להפסיק, ובמידה והפקיעה נעשית בשלב מוקדם מדי, ואין התקדמות בתהליך, עולה הסיכוי ללידה קיסרית (לכל בית חולים פרוטוקול שונה לגבי הזמן שיכול לעבור בין פקיעת המים לבין ביצוע ניתוח קיסרי). במצב הטבעי שק מי השפיר פוקע לבדו במהלך הלידה, לעיתים קרובות לקראת סופה.
תופעות לוואי וסיבוכים אפשריים בעת ביצוע זירוז לידה
החומרים בהם משתמשים לזירוז והשראת לידה , או אלו המופרשים מן הגוף בעת זירוז לידה, עשויים לגרום לתופעות לוואי כגון: ירידת לחץ דם, קוצר נשימה, התכווצויות שרירים, שלשולים, בחילות והקאות.
בנוסף, במצב הטבעי ציר מלווה בהפרשת אנדורפין שהוא משכך הכאבים הטבעי של הגוף. בלידה רגילה בעת ציר, אספקת החמצן לשליה יורדת, אך לרוב לעובר יש מספיק חמצן והוא אינו מושפע מכך. זירוז לידה עשוי לגרום לצירים חזקים, ארוכים וצפופים יותר באופן שעשוי לפגוע באספקת החמצן של העובר שתתבטא בעיקר בירידות דופק.
ישנן סיבות שונות לירידת דופק העובר, ולא תמיד יש לכך קשר ישיר למתן זירוז הלידה. צירים תכופים ועוצמתיים שאינם מותאמים לקצב הלידה עשויים לגרום לקרע בשריר הרחם, המצריך ניתוח. זהו מצב נדיר ביותר שמתרחש לעיתים גם בלידה ללא זירוז.
ישנן סיבות רפואיות המצריכות לעיתים השראת או זירוז לידה, אשר יכולים, במקרים מסוימים להציל חיים. יחד עם זאת חשוב לזכור כי לכל אישה והריונה הקצב שלהם, ושרצוי לבחון יחד עם הצוות הרפואי המטפל אפשרויות שונות: החל מהמתנה ומעקב היריון, דרך דרכים טבעיות להשראה וזירוז לידה. בנוסף, על הצוות הרפואי מוטלת החובה והאחריות ליידע אותך לפני כל התערבות רפואית, וזוהי זכותך המלאה לשאול באם התערבות זו נחוצה כעת, או שמא אפשר להמתין ולנסות דרכים טבעיות לזירוז לידה.
איריס לי-דר – מדריכת הכנה ללידה, דולה (תומכת לידה) ומלווה לאחר לידה. פסיכולוגית בשירותי הייעוץ לסטודנט, אוניברסיטת בן גוריון.