שבת בבוקר – יום יפה?

לאחרונה יש דיבורים על החלת סוף שבוע ארוך בארצנו, כלומר שגם ביום ראשון יהיה חופש. את המהלך מוביל השר סילבן שלום שמה שבטוח לגביו זה שאין לו ילדים קטנים. אני לא יודע את זה בתור עובדה אלא שפשוט אני לא רואה איך הורה לילדים קטנים ותינוקות יכול לחשוב על החלטה שתגרום לו להתחיל את השבוע (ביום שני) כשהוא במצב קטטוני.

כל הורה יודע שיום שבת הפסיק להיות יום מנוחה מהרגע שהמיילדת או הרופאה אמרו לאישה ההריונית: "תלחצי עוד קצת! הנה הוא בחוץ!".
מאותו רגע השבת שלכם, שהייתם רגילים לנוח בה, להשלים שעות שינה, ללכת לבית הכנסת או לטיול – תלוי בנטיית ליבכם – הפכה למשהו שונה לגמרי. אם האמא עדיין בחופשת לידה אז זה למעשה יום טוב בשבילה כי בן הזוג יכול לעזור.

לעומת זאת, אם הילדים כבר בגן, הסיפור שונה לגמרי. כשהם בגן, לכם יש מספר שעות ללא ילדים. זה נכון שאתם בעבודה בזמן הזה, ועדיין – זה הזמן שלכם לנוח.

לא רק זאת אלא שגם בגן הם רגילים שיפעילו אותם, יטיילו איתם, יציירו איתם, ידביקו איתם ומה לא. לכן אי אפשר לשבת סתם בבית ולצפות שהכל יעבור על מי מנוחות. תוך שעה-שעתיים העוללים יתחילו לטפס על קירות ואם לא תתחילו להעסיק אותם, יש סיכוי טוב שהם יפילו את הבית על כל קירותיו.

ילדים הם כמו הארנב של אנרג'ייזר

רק כדי להבהיר את הנקודה של כמה מרץ יש לילדים קטנים, אני אספר את האנקדוטה הבאה: עשו ניסוי שבמהלכו הצמידו ספורטאי מרתוניסט לילד בן ארבע ליום שלם. הכללים היו שהמרתוניסט חייב היה לבצע כל מה שהילד עשה במשך יום שלם.

מרתוניסט רגיל לרוץ מדי כמה חודשים קצת יותר מ-42 קילומטרים, ובשבוע רגיל הוא רץ עשרות קילומטרים גם כן כך שניתן לומר שהוא די בכושר.בסוף היום עם בן הארבע, המרתוניסט קרס.

אני לא רגיל לרוץ עשרות קילומטרים מדי שבוע, אז מה אני אמור לעשות? אמנם אני לא צריך לעשות כל מה שהילדים שלי עושים, אבל רק להתרוצץ סביבם, לראות שהם לא הורגים את עצמם או אחד את השני, מתיש אותי לחלוטין. בקיצור, את המנוחה שלי מהשבת, אני נח ביום ראשון בעבודה.

איך עומדים בקצב שהילדים מכתיבים?

השיטה שלי ושל אשתי היא לא להישאר בבית. צאו החוצה – או לטיול או לגן השעשועים או לסיור ברפת הקרובה למקום מגוריכם (בתכלס גם לכם זה כדאי. מתי בפעם האחרונה ראיתם פרה באופן אישי?). כשתהיו בחוץ הילדים יהיו מאושרים יותר, ילמדו המון, יכירו את הארץ ויזיזו את עצמם. גם לכם, תאמינו או לא, יהיה הרבה יותר כיף והרבה יותר קל.

החלק הכי קשה בכל העניין הוא לצאת מהבית. מהרגע שתיכנסו לאוטו ותתחילו לנסוע, מצפה לכם יום נפלא (אבל עדיין מעייף). ליציאה מהבית עם ילדים קטנים ובמיוחד עם תינוקות שווה להקדיש כתבה נפרדת. מדובר באופרציה שלמה שכוללת הכנות לוגיסטיות לא פשוטות, תכנון קפדני מראש, ומצריכה 45 דקות לכל הפחות. כשהילד קצת גדל, היציאה מהבית נהיית קלה הרבה יותר אבל אז כבר מגיע הילד הבא והכל מתחיל מחדש.

בכתבה נוספת שתופיע באחד השבועות הבאים אני אכתוב על טיולים עם הילדים. זה הבילוי החביב עליי אבל גם הוא טומן בחובו קשיים לא קטנים, ומצריך התייחסות מיוחדת, במיוחד אם מדובר בטיול של יותר מיום. אבל על כך, איך אומרים? – בפרקים הבאים.

ולסיום, נחזור לשר סילבן שלום. תגיד, אתה נורמלי? אני צריך לעשות את זה יום אחרי יום, שבוע אחרי שבוע? עשיתי לך משהו רע? אם אני מבטיח להצביע ליכוד בבחירות הבאות, תוותר לי?

ולגבי הכותרת של הכתבה הזו – מדובר בשיר נהדר ואהוב אך צריך לציין שכל קשר בינו לבין המציאות מקרי ביותר. אבא קורא המון עיתון? איפה? למי יש זמן לזה? אולי רק אם אתה האבא של הילדים של סילבן.

שבת שלום לכל הילדים וההורים : )