לידה מוקדמת הינה אחד הסיבוכים השכיחים בהריון והינה הגורם העיקרי כיום לתחלואת ותמותת ילודים. הגורמים והתהליכים אשר מובילים למצב של לידה מוקדמת אינם ברורים דיים. בשל ההשלכות הקשות של סיבוך זה נעשים מאמצים רבים על מנת לפתח כלים טובים יותר לאבחון ולטיפול במקרים בהם קיים חשד ללידה מוקדמת.
מהי לידה מוקדמת?
תקופת המועד ללידה מוגדרת כתקופה שבין 37 ל-42 שבועות מלאים, ולפיכך לידה מוקדמת מוגדרת כלידה אשר מתרחשת לפני 37 שבועות מלאים להריון. מונח נוסף בהקשר זה הינו פג או פגות, אשר מתארים ילוד אשר נולד לפני 37 שבועות מלאים.
ישנן מספר צורות של לידה מוקדמת. בצורה השכיחה, מופיעים צירים מוקדמים אשר מובילים בהמשך לקיצור ופתיחה של צוואר הרחם.
צורה פחות שכיחה מתאפיינת בירידת מים מוקדמת טרם המועד, אשר בחלק גדול מהמקרים מתפתחת ללידה מוקדמת בטווח של שעות עד ימים. הצורה השלישית והכי פחות שכיחה נובעת מחולשה או אי-ספיקה של צוואר הרחם אשר מהווה מעין "פקק" אשר אחראי על סגירת מוצא הרחם. במקרים אלו צוואר הרחם מתקצר ונפתח גם בהעדר צירים רק בשל הלחץ של תוכן ההריון על פניו, ולכן צורה זו מתאפיינת בפתיחה של צוואר הרחם ללא כאבים.
בנוסף, כ-1/3 מהמקרים של לידות מוקדמות הינן לידות מוקדמות יזומות (כלומר השראת לידה או ניתוח קיסרי יזום) בשל סיבוך אמהי או עוברי אשר מחייב יילוד של העובר.
מהן ההשלכות של לידה מוקדמת?
לידה מוקדמת מהווה את הגורם העיקרי כיום לתחלואה ותמותה של ילודים. הסיבה לכך היא שמערכות הגוף השונות של העובר מגיעות לבשלות מלאה רק לאחר שבוע 37, ולכן ילוד אשר נולד לפני שבוע 37 עשוי להגיח לאוויר העולם לפני שמערכות הגוף השונות שלו, ובעיקר מערכת הנשימה, הגיעו לבשלות מתאימה.
כתוצאה מכך, ישנם סיבוכים אופיניים לפגות , כאשר השכיחות והחומרה של סיבוכים אלו עולות ככל שהלידה מתרחשת בשבוע צעיר יותר. באופן עקרוני הסיכון לתמותה או לתחלואה משמעותיים של הילוד הינם נמוכים יחסית במקרים של לידה לאחר שבוע 32 ובמיוחד במקרים של לידה לאחר שבוע 34.
מהו הגורם ללידה מוקדמת?
ברוב המקרים הגורם אינו ברור. ישנם מספר מנגנונים מוצעים:
-
זיהום תוך רחמי – ב-20-40% מהמקרים של צירים מוקדמים או ירידת מים מוקדמת נמצא זיהום בדגימת מי השפיר.
-
מתיחת יתר של הרחם שעלולה להוביל להופעה של צירים ולעומס מוגבר על צוואר הרחם, כמו בהריונות מרובי עוברים, במקרים של ריבוי מי שפיר או כאשר חלל הרחם קטן במיוחד, כתוצאה ממומים מולדים (רחם חד קרני, רחם מחיצתי, ועוד).
-
חולשה של צוואר הרחם – בעקבות פעולות תוך רחמיות קודמות (כגון גרידות) או ניתוחים צוואריים קודמים (למשל לטיפול בנגעים טרום ממאירים של צוואר הרחם).
- הפרדות שליה – נגרם מדימום בין השליה לדופן הרחם שעלול להוביל להפרדות חלקית או מלאה של השליה מדופן הרחם. הפרדות שליה מתבטאת בהופעה פתאומית של צירים כואבים ותכופים, דימום חזק, כאבים ורגישות על פני הרחם, ומצוקה עוברית בשל פגיעה באספקת חמצן לעובר.
לידה מוקדמת – שכיחות וגורמי סיכון
השכיחות של לידה מוקדמת הינה 8-10% מסך הלידות, כ- 2/3 הינם ספונטניים וכ-1/3 נובעים מלידות מוקדמות יזומות. ברוב המקרים מדובר בפגות קלה בלבד (כלומר לידה בשבועות 34-37), ורק בחלק קטן של המקרים מדובר בפגות משמעותית יותר.
חשוב להדגיש כי צירים מוקדמים הינה תופעה שכיחה בהרבה מאשר לידות מוקדמות, מאחר וברוב המקרים (80-90%) הצירים המוקדמים הינם "צירים מדומים" (נקראים גם צירי Braxton hicks) אשר אינם גורמים לפתיחה או קיצור של צוואר הרחם ולכן אינם כרוכים בסיכון מוגבר של לידה מוקדמת. האבחנה בין "צירים מדומים" לבין צירים אשר כרוכים בסכנת לידה מוקדמת אינה פשוטה ומתבססת על הערכה של גורמי הסיכון ללידה מוקדמת:
- לידות מוקדמות בעבר.
- פגיעה קודמת בצוואר הרחם.
- זיהומים קודמים באגן או בתעלת הלידה.
- הריונות מרובי עוברים.
- ריבוי מי שפיר.
- קיצור ופתיחה של צוואר הרחם.
ישנם שני כלים יעילים לזיהוי הנשים אשר נמצאות בסיכון אמיתי ללידה מוקדמת:
- מדידה של אורך תעלת הצוואר בעזרת אולטראסאונד.
- נוכחות חלבון פיברונקטין-עוברי בהפרשות הנרתיקיות.
מהו הטיפול בלידה מוקדמת?
- מתן סטרואידים להבשלת ריאות העובר – שתי זריקות הניתנות לאישה בהפרש של 24 שעות ויעילותן מירבית בטווח של יומיים עד שבוע לאחר מתן הזריקות.
- תרופות נוגדות צירים – התרופות אינן יעילות למניעת לידה, אלא רק דוחות את הלידה ולפיכך השימוש בהן נעשה בעיקר לצורך דחיית הלידה ב- 48 שעות עד השגת האפקט של הסטרואידים. ככל הנראה אין יתרון בהמשך הטיפול בתרופות אלו לפרק זמן ממושך יותר.
- פרוגסטרון – מספר עבודות מצאו כי טיפול בפרוגסטרון מפחית באופן משמעותי את הסיכון ללידה מוקדמת בנשים אשר נמצאות בסיכון גבוה לסיבוך זה.
- תפר צווארי – מיועד לנשים אשר חוו לידות מוקדמות בעבר שנבעו מחולשה של צוואר הרחם. התפר הצווארי, מתבצע בדרך כלל בהרדמה כללית סביב שבוע 12-13 להריון ו"מחזק" את צוואר הרחם באופן מלאכותי. כך נמנע קיצור ופתיחה של צוואר הרחם בשלב מוקדם של ההריון.
לסיכום, לידה מוקדמת הינה אחד הסיבוכים השכיחים בהריון אשר מהווים את הסיבה העיקרית לתחלואת ותמותת ילודים. הסימן הראשון לסיבוך זה יכול להיות תחושת התקשויות של הרחם, כאבים בגב תחתון, לחצים בבטן תחתונה או באזור הנרתיק, הפרשות מוגברות או דימום. על נשים החוות אחת מתלונות אלו בשבוע מוקדם של ההריון לפנות בהקדם להערכה על ידי רופא, במיוחד אם הן נמצאות בסיכון מוגבר ללידה מוקדמת מלכתחילה.